בדומה לבישול עם יין, איכות חומרי הגלם משפיעה גם על התוצאה הסופית של מנה מועשרת בקנאביס. זה לא שאתם חייבים להשתמש בזנים הכי טובים שיש, אבל צאו מנקודת הנחה שאי אפשר להשתמש בשאריות באיכות פחותה ולהגיע לתוצאות המצופות.
את צמח הקנאביס עצמו לא אוכלים. אל תנסו ללעוס את הפרחים. להתמסטל לא תצליחו ככה, ולעומת זאת תזדקקו להרבה מאוד שטיפות פה כדי להעביר את הטעם. אז מה כן? ההשפעה הפסיכו-אקטיבית (ממסטלת) במאכלי קנאביס מושגת דרך הטמעת הקנאביס בתוך חומר-נשא, בדרך כלל כזה המבוסס על שומן או על אלכוהול. לכן רוב המתכונים למאכלי הקנאביס עושים שימוש בסוג כלשהו של חמאה או שמן או במיצויי אלכוהול (טינקטורות).
לאחר שבחרתם את זן הצמח המועדף עליכם ולאחר שטחנתם אותו דק אפשר בכותש רגיל (Crusher) אבל מטחנת תבלינים חשמלית עדיפה בהרבה, השלב הבא הוא תהליך הדה-קרבוקסילציה. קחו לכם רגע של הסדרת נשימה וודאו שהצלחתם לקרוא ולהגות נכון את המונח הזה.
אז מה אומר התהליך הזה? כדי שלקנאביס תהיה השפעה פסיכו-אקטיבית, נדרשים שני תנאים: את הפרח צריך גם לייבש וגם לחמם. שילוב של שתי הפעולות האלה הוא בדיוק המשמעות של המונח דה-קרבוקסילציה. באמצעות חימום הפרח המיובש (או ייבושו וחימומו בו-זמנית), אנחנו מפעילים את ה-THC שבו ומשחררים את התכונות משרות האופוריה שלו.
הסוד לביצוע דה-קרבוקסילציה לקנאביס טמון בחימום בטמפרטורה הנמוכה ביותר האפשרית, בתנאי שהיא חמה מספיק כדי להשפיע. חימום בטמפרטורה גבוהה גורם להתפרקות הצמח וגורע מהשפעתו.
תהליך הדה-קרבוקסילציה הוא פשוט והכרחי. כשם שאני מעודד יצירתיות בהכנת המתכונים ותומך נלהב של הכנסת טאץ’ אישי בהם, כך אני ממליץ להימנע מהפעלת חופש יצירה בתהליך הדה-קרבוקסילציה, שהוא תהליך אלכימאי במהותו, ולעבוד לאורכו בקפדנות המרבית.
ואלה הן הוראות ההפעלה לתהליך, שיש ליישמן:
הערה: כדי לבצע דה-קרבוקסילציה ל-CBD, יש לוודא לפני הכל שאתם משתמשים בזן עשיר ב-CBD. פעלו לפי אותן הוראות, אבל חממו את התנור ל-125 מעלות ואפו במשך 70 דקות (הצורך בחום גבוה יותר הוא משום שלרכיבי ה-CBD נקודת רתיחה גבוהה יותר).
