אכילה מול עישון

אכילה מול עישון

אכילת קנאביס גורמת להשפעה שונה מזו של שאיפת קנאביס (החדרתו לגוף דרך הריאות). יש האומרים שבאכילת קנאביס ההשפעה הפסיכו-אקטיבית (הממסטלת) חזקה יותר מזו שנגרמת מהשאיפה, ולא תתפסו אותי מתווכח איתם, אבל מדויק יותר יהיה לומר ששתי שיטות הצריכה פשוט שונות זו מזו באופי ההשפעה שלהן. 

כשאנחנו אוכלים קנאביס, הרכיבים הקנאבינואידיים עוברים דרך הכבד שלנו לפני שהם מגיעים למוח. הכבד ממיר את הרכיב THC (הקרוי גם דלתא 9 טטראהידרוקנאבינול) לרכיב קנאבינואיד אחר, בשם THC הידרוקסי-11. קחו דקה להירגע מהשיעור במעבדה, ובואו נסכם את זה במילים פשוטות: הכבד גורם לחלק מהרכיבים הפעילים שבחומר להגיע אל המוח כשהם שונים משהיו במקור. לעומת זאת, כשקנאביס נספג דרך הריאות, בשאיפה, החומרים הפעילים שלו מגיעים כמות שהם ישירות אל המוח. 

הרכיב הקנאבינואידי החדש שנוצר אחרי שעבר את הכבד, מביא לחוויה פסיכדלית יותר. לכן, גם אם באכילה מכניסים בדרך כלל לגוף מינון נמוך יותר של רכיבים קנאבינואידיים בהשוואה לשאיפה, תחושת האופוריה עשויה להיות חזקה הרבה יותר. 

אנשים שונים חווים בצורות שונות את תחושת האופוריה שבאכילת קנאביס, אבל באופן כללי הנטייה היא לתאר את ההרגשה כ”אופוריה של הגוף”, כלומר כחוויה גופנית כוללת חזקה ולעיתים אף עזה מאוד. זאת הסיבה לכך שאם מגזימים באכילת מאכלי קנאביס, עלולים לחוות הרפתקה שלילית ואף דיסוציאטיבית. 

הבדל גדול נוסף בין שתי דרכי הצריכה הוא התזמון ומשך זמן ההשפעה. כשמעשנים או מאיידים, מרגישים בהשפעה מיידית והיא תפוג כעבור שעתיים בערך. באכילה, לעומת זאת, על הקנאביס לעבור במערכת העיכול ולכן יידרשו שעה או שעתיים (או שלוש שעות במקרה שלי), עד שבכלל נרגיש את ההשפעה. ואחרי שנרגיש – ההשפעה הפסיכו-אקטיבית של קנאביס באכילה תימשך זמן רב יותר מאשר זו שנחווה דרך עישון. לעיתים היא לא תתפוגג אפילו במשך עשר שעות. זו גם אחת הסיבות לכך שאנשים שצורכים מריחואנה מסיבות רפואיות, יעדיפו לעיתים קרובות לצרוך אותה באכילה: כך הם לא צריכים לשאוף עשן ולחדש את ההשפעה שוב ושוב.